ריטב"א על יבמות נ״ג

1 רב שרביא אמר בחליצה כשרה אי אמר לה בזיקת יבמים דעכ"פ מהני' פי' ואפי' למ"ד אין זיקא ולא דמי ליבמה דהתם אפי' למ"ד אין זיקא יש זיקא קצת דלא סגיא בלא הכי. ויש שפי' דטעמא דרב שרביא משום דסבר דבין לר' בין לרבנן יש זיקא דכיון דלעיל נקטי' להדיא דמ"ד אין זיקא מהני אי בעי רב שרביא למיסתר ה"ט הוה מפרש לה בהדיא ונכון הוא:

2 והכא בחליצה פסולה קמפ' פי' שנתן גט וחלץ. מר סבר חליצה פסולה אינה פוטרת פי' ואכתי איכא זיקא וחיילי קדושיה ופירש רב אלפס ז"ל בב' יבמין והיינו דפליגי דמר סבר דחליצה פסולה אינה פוטר' מכל האחי' דקסבר צריכ' חליצה לחזר על כל האחי' ומ"ד פוטרת סבר דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחי' ובחליצה דחדא מיפקעא זיקת כל האחין לגמרי והא דהדר אמר רב אשי דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת ואע"ג דפסקי' לעיל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין לא תיקשי לן דרב אשי אליבא דהני תנאי קמאי:

3 ויש גורסי' בדרב אשי דכ"ע חליצה פסולה פוטרת ומיהו ודאי לתרי גרסאי' ליכא הכרחה בעיקרא דמילתא ושפיר מצי למימר דכ"ע חליצה פסול' פוטרת או דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת ואין הכונה לומר אלא דלא פליגי בהא ודכוותא בתלמודא. י"מ דהכא מיירי בב' יבמות שחלץ לא' בהן אחר שנתן גט לחברתה דמר סבר חליצה פסולה פוטרת צרתה ומר סבר חליצה פסולה אינו פוטרת וכיון דאיכא אכתי בהאי ביתא כלל כי אמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין חיילי קדושי' וי"מ אפי' ביבם א' ויבמה א' שנתן גט וחלץ או שעשה מאמר וחלץ מר סבר חליצ פסול' פוטרת דכשחלץ אחר הגט בחליצ' נפטרה לגמרי שלא גזרו חליצה אחר גט אטו חליצ' אחר חליצה כדאי' בריש פרקי' ומר סבר גזרו בה גט כסברא דאבא חנן בר יוסי דלקמן הילכך אכתי איכא זיקא דרבנן עד שיתן גט ובחליצה אחר מאמר פליגי דאע"ג דלכ"ע צריכה גט למאמרו מר סבר דבחליצה פוטרת זיקתו לגמרי ואע"ג דמדרבנן לא משתריא לשוק עד שיתן גט ומר סבר דכל כמה שלא נתן גט למאמרו חשבי' כאלו עדין זיקתא קיימת ואינו מחוור דבחליצה אחר מאמר דכ"ע מפקעא חליצה לזיקתו ואין הגט אלא למאמרו וכ"ש בחליצה אחר הגט שאין הגט אלא משום גזירה בעלמא ואפי' תימא דגזרו בה כדקסבר אבא חנן בר יוסף לקמן:

4 והכא דיש תנאי בחליצה קא מפ' מר סבר יש תנאי בחליצה פי' שאם לא נתקיים התנאי בטלה החליצה דקסבר חליצה מוטעת פסולה ופלוגתא דר' ורבנן כשלא נתקיים התנאי רבנן סברי יש תנאי בחליצ' ואכתי איכא לזיקא ור' סבר אין תנאי בחליצ' וחלי' כשר' היא דאפקעת' לזיק' וא"ת וליפליגו בהדי' דיש תנאי בחליצ' אליב' דר"א ובחליצ' פסולה אליבא דר' שרביא ובתנאי כפול אליבא דרבינא י"ל דאיידי דאיפליגו על ר"מ בקדשה לשם אישות נקטוה לפלוגתיהו כשקדשה לשם יבמות כנ"ל:

5 רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה פי' וחליצה מוטעת פסולה ואע"ג דקי"ל דחליצה מוטעת כשרה כבר פרש"י ז"ל דרב אשי אליבא דהני תנאי אמר לה ויש להו כיוצא בזה בפ' גט פשוט דכ"ע אותיות נקנות במסירה כלומר אליבא דהנהו תנאי דאלו אליבא דהלכתא הקי"ל שאין אותיות נקנות במסירה ובהא ודאי לא מצי רבינא לומר דלכ"ע אין תנאי בחליצה דא"כ אפי' כשהיה התנאי כפול אינו תנאי והיכי אמרי' דפליגי בתנאי כפול. ובתוס' פי' דהא דאמר רבינא דכ"ע יש תנאי בחליצה לאו לבטולי חליצה לגמרי דודאי חליצה מוטעת נפטרה להתירה לשוק אלא ה"ק שמועיל התנאי שלא להפקיע הזיקא לגמרי ושיוכל לקדשה לשם יבמות ורב אשי דאמר דכ"ע דחליצה פוטרות ה"ק דנהי דפוטרו' לשוק אינה פוטרת לגמרי ושלא נפקעה זיקת יבמי' ואם בא לקדשה בזיקת יבמין מקודשת ולהכי לא מצי למימר דכ"ע חליצה פסולה פוטר' דאם כן דחליצה פסולה פוטרת לגמרי מכל זיקא היאך ליפליגו ביש תנאי בחליצה לאפקועי הזיקא לגמרי דהא לענין התירא לשוק דכ"ע חליצה בתנאי כשרה ואלו בחליצה פסולה יש מחלוקת אפי' להתירה לשוק וכיון שכן אם אתה אומר דלכ"ע חליצה פסולה פוטרת אפי' מכל זיקא כ"ש דחליצה בתנאי מפקע' כל זיקא לגמרי להכי אצטריך לומר דלכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרות לגמרי מידי זיקא שיוכל לקדש לשם יבמות ומר סבר דהא אפי' להני תנאי כ"פ התוס' רב יהודה ז"ל ונראה שהיא שיטה דחוקה ואין צריך אליה:

6 מתניתין דלא כבן עזאי וכו' פירוש מתניתין דקתני הכא דב' יבמות ויבם אחד שעשה מאמר בשתיהן צריכות שני גיטין דלא כבן עזאי דקאמר שאין מאמר אחר מאמר בב' יבמות ויבם אחד לפום נסחאות דכלהו ספרים אבל יש שגורס בדברי בן עזאי יש מאמר אחר מאמר ובב' יבמות ויבם אחד ואין מאמר אחר מאמר בב' יבמים ויבמה א' פרש"י ז"ל דלההיא נסחא רישא דהכא שפיר אתיא בן עזאי ועל סיפא ה"ל לאתויי בגמ' ולפי' הכריע הוא ז"ל כגרס' ר"י ויש מקשי' עליו ז"ל דהא סייעת' דמייתי גמרא בסמוך לרבא בר רב הונא לא מרישא גופא היא אלא מדיוק' דקתני סיפא שכן הדין בב' יבמי' ויבמה א' שצריכי' שניה' לחלוץ לה וכדפרש"י ז"ל גופיה ואמאי לא אמרי' לה בגמ' על סיפא וי"ל דלענין סייעתא שפיר נקטיה רישא דמפרש בהדיא על סמך דסיפא אבל כי אתינא לאסוקי מתני' מסברא דחד לית ליה למנקט אלא פסקא דלא אתיא כההוא תנא:

7 מאמר לזו וחלץ לזו לימא מסייע ליה לשמואל דאמר חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה ותהוי תיובת' דרב יוסף פי' קס"ד דדוק' קתני חלץ לזו ומאמר לזו ומ"ה סגי לתרוייהו בחליצה זו שאלו חלץ לבעלת מאמ' עצמה לא היתה נפטרה צרה ולהכי אמרי' דמסייע ליה לשמואל ודקאמרי' ותהוי תיובת' דרב יוסף ה"פ או תהוי תיובת' דרב יוסף כלומ' דאת"ל דהא דקתני וחלץ לזו לאו דוקא דה"ה דסגיא בחליצת בעלת המאמ' לפטו' צרתה א"כ כי קתני שחלץ לצרתה נקטה לרבותא דאפי' לדידה מצי חלוץ ושופך מי בורו בחנם ואתיא דלא כרב יוסף דאמר לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכי' לו אבל א"א לפרש ותהוי תיובתא דרב יוסף כפשוטיה דהא אם איתא דחלץ לזו דוקא קתני ומסייע לשמואל בחליצת המאמר לא הוי תיובתא דרב יוסף דע"כ הוא צריך לשפוך מי בורו אלא ודאי כדאמרן וכפר"י ז"ל:

8 גט לזו וגט לזו צריכות ממנו חליצה לימא מסייע ליה לרבא בר רב הונא דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחי' פרש"י ז"ל דכיון דקתני צריכות משמע כי שתיהן צריכות לחלוץ ודכוותא קתני סיפא וכן בב' יבמין ויבמה א' שנתנו שניהם גט שצריכין שניהם לחלוץ אותה ומשום דחליצה פסול' צריכה לחזר על כל האחין. וי"מ דמגופא שמעי' לה דכיון דבב' יבמו' שחליצ' כל א' מהן גרועה לא פטר' חליצה גרועה לצרתה סברא הויה דבב' יבמין לא פטר חד לחבריה ולא עבד שליחותיה ונכון הוא:

9 מאי צריכות צריכו' דעלמ' ק"ל למה לן כולי האי לימא דה"ק צריכות שתיהן לחליצה א' מהן דלא מיפטר' בגיטה י"ל דא"כ פשיטא דצריכות חליצה והכי ה"ל למתני חולץ לא' מהן לאשמועי' דסגיא לתרוייהו מחליצת א' מהן:

10 הניחא לר' יוחנן דאמר כוליה ביתא בלאו קאי אצטריך לאשמועינן שאין קדושין תופסי' בחייבי לאוין מכאן הקשה ר"ח ז"ל על גרש"י ז"ל דפ"ק גבי הבא על יבמתו וחזר הוא או אחד מן האחין על צרתה דגריס ר' יוחנן אמ' בעשה דא"כ הא איכא במתני' חייבי עשה דקתני בב' יבמות שאין אחר ביאה של א' מהן כלום והיינו כר"ע דסבר אין קדושי' תופסי' אפי' בחייבי עשה וכר' ישבב וא"כ הוה לן למימ' הכא אצטריך לאשמועינן אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וחייבי עשה וי"ל דהא ל"ק דתלמודא עיקר נקטיה פי' בחייבי לאוין דהיינו אחר חליצה שהיא חייבי לאוין אפי' לר' יוחנן אצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בהן ועוד הקש' דא"כ דאחר ביאה בב' יבמות חייבי עשה הוא כיון דתני שאין אחר ביאה כלום ואע"ג דהוו חייבי עשה למה ליה למתני שאין אחר חליצה כלום שהיא חייבי לאוין. וכ"ת דתני להו משום סדרא דמתני' וגם בזו י"ל דל"ק דלר' יוחנן אפי' בחייבי לאוין איכא רבותא הילכך אע"ג דמחייבי עשה דתני שמעינן ליה מ"מ תני אף חייבי לאוין משום סדרא דמתני' אבל בחייבי כריתו' דפשיטא ליה לר"ע שאין קדושין תופסין בהן קס"ד דלא ה"ל למתני משום סדרא דמתני' ועוד אר"ת ז"ל דאם איתא לגרש"י ז"ל הא קתני במתני' שאין קדושין תופסין בחייבי עשה ואשכחן תנא דסתם לן לר"ע כר' ישבב ואלו במ' כתובות ובמ' קדושין מספקא לן אפי' בדר' ישבב גופיה אליבא דר' עקיבא אי לאפוקי מדר' סימאי בלחוד אתא ולרבות חייבי לאוין דכהונ' או סברא דנפשיה קאמר ולרבות אפילו חייבי עשה ומאי מספקא לן דאי ר' ישבב לא קאמר לה סתם מתני' מני ויש דוחי' דלא מספקא לן התם אליבא דר' יוחנן אלא אליבא דר"ל דהויא מתני' חייבי כריתות וליתא דא"כ הוה לן לאתויי התם האי מתני' למימר דאתיא כר"ל אלא ודאי הגרס' הנכונה שם ר' יוחנן אמר לכלהו וכדכתיבנ' התם בס"ד:

11 בשלמא בעל ונתן גט אצטריך סד"א נגזור גט דבתר ביאה אטו גט דקמי ביאה פרש"י ז"ל דסד"א שיש אחר בעילה כלום דנגזר גט לבתר ביאה אטו גט דמקמי ביאה ושיהא צריך חליצה עם הגט קמ"ל אין אחר בעילה כלום ואזדא מרן ז"ל לפי' דלעיל דיליה שפיר גבי ביאה פסולה יש אחריה כלום שיש אחריה זיק' יבמי' להצריכה חליצה שהוא סובר שאף החליצה מכח גזירה היא ודכוותה מפרש הכא אין אחר בעילה כלום שאין אחריה זיקא להצריכה חליצה וכבר פירשנו למעלה דלישנא דאחריה כלום אינו הולם פי' זה לכ"פ בו סד"א נגזור גט דלבתר ביאה שהיה אוסרה עליו שלא יוכל להחזירה לו ואע"ג דמדאורייתא מגרשה בגט ומחזירה וגזור בה רבנן שתהא אסורה לו בגט שלאחר ביאה אטו גט דמקמי ביאה שהיא אסורה לו דקיימא לו בלא יבנה מדרבנן קמ"ל אין אחר ביאה כלום שאין גט שלאחר ביאה עושה כלום לאוסר' עליו אלא יכול להחזירה בדינא דאוריתא ויש נסחאות דגרסי סד"א מדגט דמקמי ביאה מהני גט דלבת' ביאה מהני קמ"ל ועולה יפה לפי' זה האחרון. ובהכי סליק פרקא בס"ד:

12 הבא על יבמתו

13 הבא על יבימתו וכו' פי' וסתמא דלא כאבא שאול דאמר שהכונס יבמתו לשום נוי כאלו פגע בערוה וההיא אפי' בדיעבד היא כדקתני הכונס ובמזיד היינו כמו לשם נוי שהרי עושה לזנות בעלמא כדפרש"י ז"ל:

14 ואפשר דאבא שאול מדרבנן קאמר והיינו דאמרינן כאלו פגע בערוה וקרוב בעיני להיות הוולד ממז' דמדרבנן קאמ' דח"א יבמה יבא עליה מ"מ פי' מדרבנן קנה ואינו כאלו פוגע בערוה וזה יותר נכון מדלא פריך בגמ' דמתני' דלא כאבא שאול כנ"ל לכת' אסור לכנוס לשם נוי וזנות והכא קתני בדיעבד:

15 אחד המערה ואחד הגומר קנה פי' שהוא קונה אפי' בהערא' אפי' בביאת שוגג ומזיד שכן רבתה תורה אותם וכדאיתא בגמ' וכדפרש"י ז"ל. ולא בין ביאה לביאה פרש"י ז"ל העראה לגמר ביאה ולא דק בה מרן ז"ל חדא דהא קתני אחד המערה ואחד הגומר ועוד דהא בגמ' אמרי' דכי קתני וכן הבא על א' מכל העריות וכו' אתא לאשמועינן דבחייבי לאוין פוסל בביאה שלא כדרכה מאי וכן לכך יש לפרש ולא חלק בביאה שלא כדרכה לביא' כדרכה וכדפרש"י ז"ל בגמ'

16 ג"ה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין פסלה פי' פסל אותה לכהונה ולתרומה פסולה בביאה אלמנה נפסלה מן התרומה ונפסלה לכ"ג גרושה דפסולה לכהן הדיוט נפסלה מן התרומה בת ישראל לנתין ולממזר נפסלה לכהונה ממזרת ונתינה לא שייך בה פסלה בביאה זו דאלו לכהונה הא פסולה וקיימא אפי' לקהל ישראל ולא לאפסולה מן התרומה לא שייך בנתינ' כלל ובממזרת נמי שהיא בת כהן כיון דאמה היתה זונה ונפסלה מן הכהונה ומן התרומה בתה נמי נפסלה מסתמא לתרומה כי הולד שהוא בן זונה חלל לכהונה ועוד כשאת"ל שלא נפסלה הבת מן התרומה דבי נשא מפני זנות אמה משום ביאה זו של ישראל כשר לא גרעא בהא מידי ואע"ג שלא כדין וכיון דכן הא דקתני הכא ממזרת ונתינה לישראל לא קתני' לה משום סיפא דקתני פסול אלא באיסורא בעלמא נקט' הכא ולאשמועי' אגב גררא לענין מלקות שהוא לוקה אליה אפי' בהעראה או בביאה שלא כדרכה וכדפר"י ז"ל ויש שאין גורסי' ממזרת ונתינה מהטעם דכתיבנא והא דקתני נמי דחליצ' לב"ה פסלה אגב סירכא דגרושה נקטה כדנקט לה בפ' אלו הן הלוקי' דאלו מתני' בפסולה דאורייתא מיירי וחלוצ' אינה פסול' לב"ה אלא מדברי סופרי' וכדאית' לעיל בדוכתי' ובכמה דוכתי':

17 גמרא תני ר' חייא שניהם שוגגין שניהם מזידים שניהם אנוסים פי' ותנא דמתני' דלא קתני הכא משום דאיהו סוגיא דלישנא נקט ומינה שמעינן לשניהם אנוסים דהא והא חד טעמא הוא דליכא חד מינייהו דמיכוין למצוה:

18 אנוס דמכשיר היכי דמי אלימא דאנסוהו עכומ"ז ובא עליה פי' דאנסוהו עד שאנסה ובא עליה מפני פחד אונסם:

19 הא אמר אין אונס בערוה שאין קשוי אלא לדעת פי' אין טענת אונס בערוה לפי שאנסוהו בערו' שנתקש' ובא על הערוה שאין קשוי אלא לדעת ולא חשיב אונס אלא כאלו עשה מדעתו ובמתני' נמי ליכא למחשביה אונס דסוף סוף מדעתו נתקשה וא"ת ונוקמה למתני' כגון שנתקשה לאשתו ואנסוהו עבודת כוכבים ומזלות והדביקוהו ביבמתו וכי הא דאמרי' בסמוך בשניהם אנוסי' דר' חייא י"ל דלא אתי שפיר לישנא דמתני' דקתני הבא על יבמתו דמשמע כי הוא עצמו נדבק עליה והא מימרא גופא דרבא דאמר שאין טענת אונס בערוה יש שפירש שאין טענת אונס להפטר ממיתת ב"ד דאין קשוי אלא מדעת וליתא דאנוס רחמנא פטריה מעונש ב"ד מולנערה לא תעשה דבר ואפי' בעבודת כוכבים ומזלות החמורה אם אנסוהו אונס נפשות עד שהשתחוה לעבודת כוכבים ומזלות וכן בשפיכות דמים וגלוי עריות דמ"מ מה שעשה מחמת האונס עשה והכי מוכח במ' סנהדרין גבי העובד עבודת כוכבים ומזלות מאהבה וה"נ איתא במ' עבודת כוכבים ומזלות וכדפרישנא התם ואם כשלא אנסוהו אונס מיתה אלא אפי' שתקפוהו ודחקוהו עד שנתרצ' ונתקש' הא ודאי פשיט' דחייב מית' אלא הנכון דכשאנסוהו אונס מיתה והי' ספק ביד' לעשות ומפני קדוש השם עכומ"ז ג"ע ושפיכות דמים אפי' בצינעא ואפי' להנאת עצמן יהרג ואל יעבור כדאי' בכמה דוכתי ועיקרא במ' סנהדרין ומיהו ה"מ כשהדבר בידו שלא יעבור ויהרג אבל כשהוא אנוס לגמרי ואין הדבר בידו שלא לעבור אין לו ליהרג וכדאמרי התם אסתר קרקע עולם היתה והכא אלו אנסוהו אונס מיתה עד שנתקש' לערוה ושדביקוהו עליה אעפ"י שאפשר להדביקו בע"כ מ"מ יש לו ליהרג ואל יעבור מפני הקשוי שהוא בידו ובדעתו ואע"ג דעברה עצמה בקשוי אלא בביא' וכיון דא"א לביאה בלא קשוי ראוי הוא ליהרג כאלו היא ביאה עצמה והיינו דאשמועינן רבא מר"ה הר"ם ז"ל: